נגד
צד ג'
קו אופ הריבוע הכחול אגודה שיתופית לשירותים בע"מ (בפירוק)
ע"י ב"כ עו"ד ליפא מאיר ואח'
פסק דין
התביעה, בתמצית
1.התביעה שבפניי מבוססת על טענת רשלנות המופנית על ידי התובעים כנד הנתבעת, ממנה רכשו הם ו/או קרובי משפחתם את דירתם בשיכון בבלי בת"א במחצית שנות ה-50 של המאה הקודמת. לטענתם, בעת רכישת הדירה ועובר לקבלת המפתח לדירה קיבלה הנתבעת מידי כל אחד מהתובעים או מקרוביהם סך של 15 ל"י עבור מניית הצרכנייה. בעצם ביצוע תשלום זה אמורים היו התובעים לקבל, לטענתם, מנייה של קו-אופ הריבוע הכחול (להלן: "צד ג'" ו/או "האגודה"). לטענת התובעים, התשלום בסך של 15 ל"י בוצע במלואו על ידי כל אחד מהם; חרף זאת, הנתבעת לא דאגה לרשום את התובעים כבעלי מניות באגודה; כתוצאה ממעשה רשלני זה, שמם של התובעים לא נכלל בפנקס החברים באגודה והם לא זכו לפדיונה של המנייה, פדיון שבוצע לחברים בעקבות הסדר נושים שגובש. כל חבר קיבל סך של כ – 55,000 ₪, וזהו הנזק הנתבע על ידי כל אחד מהתובעים, סך הכל 55,000 ₪ במכפלת 18 בתי אב (990,000 ₪). לחלופין תובעים התובעים את החזר הסך של 15 ל"י בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (ע"פ ב"כ התובעים בדיון מיום 9/6/10, השערוך עומד על סך של 350 ₪ לכל בית אב, בחישוב של ריבית רגילה ולא עם ריבית דריבית). זוהי, בתמצית, התביעה, להלן העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים.
העובדות הדרושות לעניין
2.התובעים הינם הרוכשים המקוריים ו/או קרובי המשפחה של היורשים המקוריים של 18 דירות בשיכון בבלי בת"א. דירות אלו נבנו על ידי הנתבעת במחצית שנות ה – 50 של המאה העשרים. פירוט הבעלויות בדירות מופיע בסעיפים 1-18 לכתב התביעה; מפורט בתצהירים אשר הוגשו על ידי התובעים וכן הסעיפים 1-18 לסיכומי התובעים. בסעיף 7 לחוזה שנכרת בין התובעים לנתבעת נקבע בין היתר שמחיר הדירה אינו כולל את התשלומים המפורטים שם, בסעיף 7(ג) 1-6 לחוזה. סעיף 7(ג)(6) מתייחס לתשלום ע"ח מניה לצרכנייה. בהמשך הסעיף נקבע: " המשתכן מתחייב לשלם לפי דרישתה הראשונה של החברה וגם/או המוסדות הזכאים לכך את כל אחד מהסכומים הנ"ל...". יש לציין כי חוזה המכר שהוצג נוגע אך ורק לתובע מס' 23 ולצורך הדיון אניח כי חוזה זהה נחתם בין הנתבעת לבין התובעים כולם (למרות שהנתבעת וצד ג' טוענים כי לא הוכח כלל שהתובעים רכשו דירות מהנתבעת, בין היתר בשל אי צירוף החוזים כולם). בנוסף, הוצגו בפניי מספר פרוטוקולי מסירה (ראו למשל נספח ז', ח' י"א י"ב,י"ד, י"ז לכתב התביעה, להלן: "פרוטוקול המסירה"), שם צוין, במסגרת פירוט תשלומים לחובת המשתכן, סך של 15 ל"י עבור "מנית הצרכניה".
3.למעשה אין מחלוקת שהתובעים ו/או קרוביהם קיבלו לידיהם את הדירות והתגוררו בהן. יש מחלוקת (אליה אדרש בהמשך) האם שולם הסך של 15 ל"י עבור מניית הצרכנייה. בעניין זה טוענים התובעים כי ללא ביצוע התשלום לא ניתן היה לקבל את המפתח לדירה. כך או כך, למעט התובע מס' 13 אשר צירף לתצהירו צילום של פנקס חבר של אימו (נספח לת/11), מי מהתובעים לא הציג תעודת מנייה בנתבעת ורוב טענותיהם לזכאות במנייה מבוססת על פרוטוקול המסירה, ביצוע התשלום של 15 ל"י וקבלת מפתחות הדירה.
4.השנים חלפו עברו ואף לא אחד מהתובעים בדק מיוזמתו במהלך השנים האם הינו בעל מניה באגודה. בחודש מאי 1998 פרסם חוקר מטעם רשם האגודות השיתופיות, כב' השופט בדימוס מיכאל בן-יאיר, מודעות לציבור החברים באגודה בעיתונות הארצית, ולטענת הצד ג' גם נתלו המודעות בכל סניפי הקו-אופ (מרבית התובעים הכחישו כי ראו מודעות אלו, המודעות צורפו כנספחים 17-18 לתצהיר צד ג'). בהודעה נאמר בין השאר כי בעקבות החלטת מזכירות האגודה ולבקשתה, וע"פ כתב מינוי שהוצא ע"י רשם האגודות השיתופיות ביום 11/12/97, הוטל על מר בן-יאיר להיות חוקר ולחקור בשאלה מי הם חברי האגודה, זאת כדי לאפשר את תיקון פנקס החברים של האגודה בהתאם להוראות תקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג -1973. לפיכך התבקש כל מי שבפיו טענה לחברות באגודה לפנות בכתב בטופס הנדרש על מנת להוכיח את טענתו ולצרף לכך ראיות. עוד נאמר במודעה כי מי ששילם תשלום חלקי בלבד על חשבון תעודת החבר יכול להגיש בקשה לתשלום ההפרש לא יאוחר מיום 31/7/98. המודעה הראשונה פורסמה ביום 6/5/98; המודעה השנייה פורסמה מיום 16/11/98.
5.ביום 15/8/2000 מינה רשם האגודות השיתופיות ( להלן: "הרשם") ועד ממונה לאגודה וזאת לאחר שפסל את הבחירות שהתקיימו באגודה בחודש נובמבר 1999 ולאחר שהחוקרים שמונו הצביעו על אי סדרים באגודה. ביום 15/10/01 פרסם הרשם החלטה בדבר עידכון פנקס החברים באגודה. ביום 10/2/02 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון במסגרת בג"צ 8047/98 לויט נ' רשם האגודות השיתופיות ואח'. בפס"ד זה נקבע בין היתר: "...ביום 15/10/01 החליט הרשם על פרסום פנקס החברים ורשימת הנפטרים. בכך למעשה הגיע לסיומו הליך עידכון פנקס החברים". ביום 8/7/02 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' הנשיא גורן) הצעה להסדר נושים במסגרת תיק פש"ר 1153/02, בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999. ההסדר קבע בין השאר כי נכסי האגודה יימכרו ותמורתם תשולם לחבריה כפי שרשומים בפנקס. בהסדר נקבע כי הזכאים לפדיון המניות יהיו החברים שנכללו בפנקס החברים שפורסם על ידי הרשם ביום 15/10/01 ויורשי אותם חברים שנפטרו, וכן מי שיוכר כבעל מניה באגודה על ידי ערכאות שונות עד למועד תחילת התשלומים על-פי ההסדר והוא הוכר כחבר באגודה במסגרת אותו ערעור (להלן: "ההסדר"). ביצוע ההסדר החל ביום 31/8/03 עת שולם סך של 40,000 ₪ על חשבון פדיון המניות. לאחר מכן בוצעו תשלומים נוספים עד לסך של 55,000 ₪ עבור מניה.
6. מאז פורסם פנקס החברים ביום 15/10/01 הוגשו לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים תובענות רבות שעניינן טענות לחברות באגודה. לפיכך האגודה הגישה לבימ"ש של הסדר בקשה למתן הוראות בעניין הזכאים להיכלל בהסדר ולקבל את התשלום ע"פ ההסדר. כב' הנשיא גורן נתן הוראות בהתאם לבקשה, ראו החלטה מיום 7/12/04, נספח ג' לכתב ההגנה של צד ג'. ביום 7/3/05 ניתנה החלטה נוספת על ידי הרשם הקובעת את סופיות הפנקס חברי האגודה (סגירת הפנקס, ראו נספח ד' לכתב ההגנה של צד ג'). אולם גם לאחר החלטה זו נמשכו ההליכים שננקטו על ידי טוענים שונים לחברות באגודה, ובעקבותיהם פנתה האגודה לבית המשפט העליון בערערים, אשר אוחדו עם ערעורי הטוענים לזכויות. במסגרת הליכים אלו ועל פי המלצת בית המשפט העליון הגיש הרשם הצעה להסדר אשר תכליתה לאפשר את סגירת הפנקס, כך שניתן יהיה לבצע חלוקה סופית על חשבון פדיון המניות. בהצעת הרשם להסדר ניתנה אפשרות אחרונה לטוענים לזכויות להוכיח את זכאותם, וזאת בהצגת "ראיה ישירה". הראיה הישירה הוגדרה ככוללת תעודת מניה מקורית או מאומתת או פנקס חבר מקורי או מאומת של האגודה וזאת תוך 60 יום אשר הסתיימו ביום 15/6/07. בהמלצה נאמר במפורש כי : "כל ראיה אחרת כגון: אישור בדבר רכישת דירה הכוללת 'מניה בצרכניה' או מושג דומה, איננה נחשבת ראיה מספקת לצורך פתיחת פנקס חברים סופי". בית המשפט העליון קיבל את הצעת הרשם והמליץ לבית המשפט המחוזי בתל-אביב לאמץ את ההצעה, ראו החלטת בימ"ש עליון והחלטת בימ"ש מחוזי מיום 1/4/07, נספחים ו'-ז' לכתב ההגנה של צד ג'.
7.לגבי התובעים שבפנינו, חלקם נטלו חלק בהליכים המתוארים לעיל, וחלקם לא עשו דבר עד להגשת התביעה שבפניי. כך, פנו התובעים מס' 1,7,8,9,14,15,20,21 לרשם ובקשו להיכלל כחברים באגודה, על סמך הטענה ששילמו 15 ל"י לרכישת מניית הצרכנייה. פניות אלו נעשו במועדים שונים בשנת 2003, ונדחו על ידי הרשם , אשר קבע כי לא הוצגו ראיות המוכיחות חברות באגודה, ראו בעניין זה נספח ח' לכתב ההגנה של צד ג', וכן העתקי מתיקי התובעים הנ"ל אצל צד ג', נספחים 1-11 לתצהיר צד ג'. ביום 28/2/04 שיגר עו"ד יאיר צדוק, בשם חלק מהתובעים, מכתב המופנה לרשם, שם חזרו על טענותיהם בדבר הזכאות למניה. בסעיף 3 למכתב נכתב: " מרשי המפורטים להלן שילמו כולם עבור רכישת המנייה. חלקם שילמו בזמנו גם השלמה ל – 100 לירות, אך בידי מרביתם לא נשמרו הקבלות לכך". מכתב זה לא הוביל לכל שינוי במצבם של אותם תובעים שפנו לאגודה. ביום 28/5/07 פנה עו"ד ישי גלילי (ב"כ התובעים בהליך זה) פעם נוספת לאגודה, ודרש את רישומם כבעלי מניה. פניות אלו של אותם תובעים שנקטו בהלכים כלשהם – נדחו. חלק מהתובעים לא פנה כאמור בכל דרישה ו/או תביעה לבית משפט לעניינים מנהליים.
אין מחלוקת כאמור כי התובעים כולם אינם רשומים כבעלי מנייה באגודה ולכן לא קיבלו כל תמורה עבור המניות, מכאן התביעה שבפניי.
טענות התובעים, בתמצית
8.התובעים הגישו תצהירים מטעם כל אחד מהתובעים וכן את תצהירו של מר משה הובר (להלן: "הובר") ושל הגב' מרסל סופר (להלן: "סופר"). בתמצית טענו התובעים כולם בתצהיריהם כי רכשו את הדירה מהנתבעת; כי שילמו סך של 15 ל"י עבור מנית הצרכנייה; שללא ביצוע תשלום זה, לא היו מקבלים את המפתח לדירה; כי לא נדרשו לשלם סכומים נוספים מעבר לאותו סכום ראשוני בסך 15 ל"י. התובעים טענו כי לא ראו מודעות בשנת 1997-1998 וכי רק עם ביצוע התשלום הראשון בגין פדיון המניות (31/8/03) התחוור להם כי הם אינם כלולים ברשימת החברים. התובעים טענו כי הובר וסופר, אשר גרים "דלת מול דלת" שילמו אף הם רק את הסכום של 15 ל"י, והם רשומים כחברים באגודה וקיבלו את התמורה עבור המניות. תצהיריהם של הובר וסופר הובאו בתמיכה לטענה זו של התובעים.
9.התובעים טוענים שהנתבעת קיבלה מהתובעים את הסך של 15 ל"י, כפי שקיבלה סכום זה מיתר המשתכנים; התובעים טוענים שהנתבעת לא דאגה לרישום התובעים כבעלי המניה כפי שנרשמו יתר המשתכנים, ובכך הופלו התובעים לרעה. התובעים טוענים כי אין כל ממש בטענת הנתבעת לפיה היה עליהם להשלים את תשלום הסך של 85 ל"י, שכן לא נדרשו לכך מעולם והראיה שהובר וסופר אף הם לא שילמו סכום זה ובכ"ז הוכרו כבעלי מניה. התובעים בקשו לדחות את טענות ההתיישנות שהועלו על ידי הנתבעת וצד ג' – לדידם יש לחשב את תקופת ההתיישנות מיום 31/8/03, המועד בו נודע להם על הנזק ולמצער מיום 15/10/01, הוא יום פרסום הרשימה.
10.בסיכומיהם טוענים התובעים שהוכח כי בוצע התשלום בסך 15 ל"י, ומפנים לעניין זה לעדויות התובעים והודאתו של המצהיר מטעם הנתבעת, מר אורן גרבר (להלן:"גרבר", ראו דבריו בעמ' 56 שו' 9-15; עמ' 56 שו' 24; עמ' 59 שו' 11). זה המקום לציין שגרבר הינו חוקר שהועסק על ידי הנתבעת בתיק זה במטרה לבחון את טענות התובעים ביחס לאחריות הנתבעת לאירועים. גרבר ערך מחקר שכלל בדיקת מסמכים , מאמרים ופסקי דין שונים ומסקנותיו עוגנו בתצהיר, נ/7. ב"כ התובעים טען כי אין לייחס לתצהיר זה משקל כלשהו שכן נסמך הוא על עדויות שמועה, ואף הקפיד לכנות בסיכומיו את גרבר "נער הסמינריונים", כינוי שמוטב היה לולא היה נזכר. עוד טען ב"כ התובעים בעניין זה כי גרבר הודה שמר כלב בורנשטיין (להלן: "בורנשטיין") הוא שפעל באותם זמנים בשורות הנתבעת; כי בורנשטיין שוחח עימו בעניין זה (עמ' 56 שו' 9) והימנעות הנתבעת להביא את בורנשטיין לעדות מקימה את החזקה שעדותו הייתה פועלת לרעתה. סיכם ב"כ התובעים וטען שאין לתת לתצהירו של גרבר משקל כלשהו, אם בשל היותו מבוסס על עדויות שמועה, אם בשל הקביעות המוטעות הכלולות בו; ב"כ התובעים טען כי לא הוצגו נהלי עבודה ו/או רישומים שערכה הנתבעת לגבי הכספים שגבתה, ולכן אין אלא לקבוע שהתרשלה בתפקידה ולא דאגה לרישום התובעים כבעלי מניה. לפיכך, יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום הנדרש.
טענות הנתבעת